פסק-דין בתיק ת"א 1721-09

1.         מונחת לפני תביעת התובע לקבלת פיצויים והשבת הוצאותיו אשר נגרמו לו לטענתו בגין התנהלות רשלנית ומחדלים מצד הנתבע (להלן: " המינהל") אשר הביאו לגבייה כפולה של דמי היוון בגין הנכס, כהגדרתו להלן, שרכשו התובע ורעייתו לשעבר גלית (להלן: " גב' גלית").

2.         המינהל הכחיש את הטענות המיוחסות לו ומבקש להטיל את האחריות על צדדי ג'.

צד ג'1 הוא האגודה כהגדרתה להלן, צד ג'2 שימש במועד הרלוונטי מזכיר וגזבר האגודה, צד ג'3 שימש מנהל חשבונות של האגודה וצד ג'4 כיהן כיועצמ"ש. הודעה לצד ג'3 נמחקה בהחלטתי מיום 11.3.13.

רקע עובדתי

3.         ביום 5.10.97 רכשו התובע וגב' גלית מאגודת מושב אפרים (להלן: " האגודה") מגרש בשטח של כ -  500 מ"ר המזוהה כחלקה 8-9 בגוש 8461 במסגרת פרויקט הרחבה (להלן: " הנכס"). לטענת התובע, בהתאם לדברי נציג האגודה, בין האחרונה ובין המינהל קיים הסדר לפיו תמכור האגודה 350 מגרשים המנוהלים על ידי המינהל וכי על הרוכשים - ובהם התובע וגלית - לשלם את דמי ההיוון לאגודה אשר תעבירם למינהל. המינהל אפשר לאגודה לנהל עבור הרוכשים את העברת הכספים השונים לרבות מסים עירוניים, הוצאות מדידה, דמי היוון, שכ"ט עו"ד וכד'.

בהתאמה, שולם לטענת התובע על ידו וע"י וגב' גלית לאגודה סך של 69,307 ש"ח כאשר מתוכם סך של 61,000 ש"ח שולמו על חשבון רכישת המגרש והיתרה בסך 7,707 ש"ח  עבור הוצאות שונות כגון מסים ושכ"ט עו"ד. במועד הרכישה בקשו התובע וגב' גלית מהאגודה כי תפנה למינהל בבקשה להנפקת שובר לתשלום דמי חכירה מהוונים.

ביום 4.11.97 הנפיקה האגודה את פירוט התשלומים הנ"ל בכרטסת תושב. התובע מדגיש בתצהירו כי האגודה ניהלה בספריה רישום מסודר ממנו עלה כי דמי ההיוון להם זכאי המינהל בגין הנכס הינם בשיעור של 51,511 ש"ח ,ואכן לטענתו ביום 28.11.97 העבירו התובע וגלית לאגודה סך נוסף של 31,152 ש"ח כנגד קבלת חשבונית.

4.         לגרסת התובע, לאור התשלום הנ"ל פעלו המינהל וצדדי ג' לקראת אישור העסקה ומימונה.

עם הצגת אישורים על ביצוע התשלומים הנ"ל קבלו התובע וגב' גלית הלוואה בעסקת  משכנתא מבנק דיסקונט (להלן: " הבנק") בסך של 215,000 ש"ח אשר הועברו ישירות לחשבון האגודה בבנק הבינלאומי הראשון. הלוואה זו נועדה להשלמת התשלומים לרכישת המגרש כאשר הלוואה נפרדת ניטלה לשם מימון הבניה עצמה. סך ההלוואות שנטלו התובע וגב' גלית עמד על סך של 383,000 ש"ח. אחיי התובע, מר יורם דודו ואבי דודו, חתמו כערבים להלוואה.

5.         אין חולק, כי התובע וגב' גלית זומנו לצורך חתימה על הסכם פיתוח מהוון במשרדו של צד ג'4 אשר שמש ב"כ האגודה.

            ביום 7.7.98 קבלו התובע וגב' גלית אישור הג"א עבור תכנית הבניה וביום 30.7.98 קבלו היתר בניה אשר הונפק רק לאחר קבלת אישור מהמינהל. ביום 2.8.98 העבירו התובע וגלית לבנק את התחייבות המינהל לרישום המשכנתא.

6.         במהלך חודש יולי 2000 עלו נישואי התובע וגב' גלית על שרטון והם החלו בהליך גירושין אשר נמשך כשלוש שנים. לטענת התובע סרבה גב' גלית לשאת בתשלום מחצית מתשלומי המשכנתא ואלו לא נפרעו. במסגרת הליך הגירושין הוצע הנכס למכירה בהליך כינוס נכסים וב"כ התובע מחד וב"כ גב' גלית מנגד שמשו כונסי נכסים בצוותא. משלא נפרעו תשלומי המשכנתא העמיד הבנק את מלוא סכום ההלוואה לפירעון בסך של 480,000 ש"ח וביום 28.2.02 מונתה ב"כ הבנק, עו"ד חנה אפרת קומט ככונסת נכסים במסגרת תיק הוצל"פ 0191789010 (להלן: " הכונסת").

7.         ביום 5.5.02 קיבל התובע לטענתו אישור זכויות מהמינהל ע"מ להציגו לרוכש שביקש לרכוש את הנכס בהצעה לכונסת. על פי אישור המינהל דמי ההיוון בגין הנכס שולמו וכי רשומים שעבודים בגין המשכנתאות שרבצו על הנכס לטובת הבנק - משכנתא מדרגה ראשונה ללא הגבלת סכום ומשכנתא ע"ס 170,000 ש"ח. בנוסף צוינה הערה בדבר קיומו של הליך כינוס נכסים. התובע מדגיש בתצהירו כי גם מאישורי זכויות קודמים ניתן ללמוד כי דמי ההיוון שולמו וכי הנכס מהוון.

8.         במהלך חודש יוני 2002 התבקשו התובע וגב' גלית על ידי הכונסת לחתום על חוזה חכירה על מנת להעביר את הזכויות בנכס לרוכש הנכס, מר פדידה (להלן: " מר פדידה"). לאחר מספר עיכובים בגין שביתה במינהל ובדיקה בשטח מטעם המינהל, נשלח ביום 14.10.02 מכתב מהמינהל לכונסת לפיו דמי ההיוון עבור הנכס טרם שולמו וכי המינהל יסרב להעברת זכויות בנכס או חתימה על חוזה חכירה עד להסדרת האמור לפי ערך עדכני.

9.         למרות שהתובע הציג את כרטסת הנהלת החשבונות שקבל מהאגודה לכונסת וזו הציגה אותו למינהל, עמד האחרון על טענתו כי אין בתיק הנכס קבלה המעידה על התשלום ואולם הסכים להעביר את הטיפול בעניין לדיון בוועדת פשרות מחוזית.

וועדת הפשרות אשרה ביום 8.1.03 גביית דמי חכירה מהוונים נכון למועד אישור ההקצאה בשנת 98' ובצירוף הפרשי הצמדה ומע"מ בלבד וזאת תחת גביית דמי חכירה בשיעור עדכני. ואולם, מר פדידה חזר בו מרצונו לרכוש את הנכס ובהתאמה הודיע הבנק על העמדת שתי ההלוואות לפירעון מידי.

10.        במהלך חודש פברואר 2003 הגיש התובע תביעה בסך של 56,000 ש"ח נגד המינהל. המינהל הגיש תביעה שכנגד נגד התובע וגב' גלית. לבסוף נמחקה התביעה מחוסר מעש.

11.        לטענת התובע בלית ברירה ורק במהלך שנת 2005 עם העברת הזכויות בנכס לחזקתו הבלעדית במסגרת הסדר הגירושין שילם למינהל סך של 67,967.17 ש"ח כדמי היוון על מנת למכור את הנכס לרוכש אחר.

12.        ביום 18.8.05 ניתן פסק דין כנגד התובע וגלית בגין חובותיהם לבנק בסך של 534,397 ש"ח ובתוספת הוצאות. ביום 4.9.05 פתח הבנק בהליכי גביה וביום 30.10.05 עלה בידי התובע לסלק חובותיו לבנק ששיעורם עמד בשלב זה על סך של 700,000 ש"ח כאשר לצורך האמור נדרש התובע ללוות כספים מבני משפחתו. ההלוואה העיקרית בסך של 457,000 ש"ח ניתנה על ידי דוד התובע, מר נמיט דודו (להלן: " מר נמיט"), ביום 11.10.05 ובריבית שנתית של 7%.